כל כך הרבה דירות עברתי, ובכל פעם אני אורזת חפצים.
חפצים שמעלים בי זיכרונות, חלקם טובים וחלקם פחות.
וכמה שאותך אני אוהבת, אבל כל-כך קשה לי להרפות.
האמת היא שכדאי. כדאי לי לעזוב את קן הפרטי שלי, כי הוא אינו יציב,ואינו מחמם אותי יותר.
כל כך נוח להיות במקום הזה, ולחכות לישועה, מבלי לשנות הרבה.
תנודות הרוח מפזרות זרדים של געגוע, וזה דוקר וזה פוצע.
ואולי מזכיר, שזה הזמן לעוף.
;){kind=link}