אני מרגישה גועל.
יש לי בחילה ובא לי להקיא.
אני מרגישה מלוכלכת, כמו סמרטוט רצפה שטבלו בדלי עם מים מלוכלכים אחרי שסחטו אותו כל כך הרבה פעמים.
אני לא רוצה להשאיר כלום בבטן, בא לי לרוקן הכל.
את כל הלכלוך הזה ואת מה שסוחט אותי רגשית.
בא לי לסלק מהחיים שלי את מה שדוחה אותי.
את מה שגורם לי להרגיש כמו טינופת.
אני רוצה להתנקות ממחשבות שמרעילות אותי, מיצרים הרסניים ומדחייה עצמית.
נמאס לי לחזור לאיפה שכואב לי, לעמוד ולהתחנן שיפתחו לי את הדלת.
להימשך לגברים שלא פנויים אלי רגשית, שתמיד ימצאו תירוצים. להרגיש כמו הדבר הכי לא מושך בעולם, להתחרות עם בנות המין שלי על אהבה ולהרגיש תמיד בחוסר.
להיות רעבה כל הזמן לאוכל, להסתפק בממתקים שלעולם לא ישביעו אותי.
להמתין לאישור שלעולם לא יגיע ולדבר הנכון שלעולם לא יקרה.
נמאס לי להיות ברוגז עם עצמי!
נמאס לי לשחק משחקים. אני רוצה לאהוב את עצמי על אמת.
אני רוצה להתקרב לעצמי, לרקוד עם עצמי, לחזר אחרי עצמי, להיות החברה הכי טובה שלי.
אני רוצה אותי! אני כל כך חסרה לי.
כבר שכחתי איך זה להרגיש טוב עם עצמי, איך זה לבכות ולחבק את עצמי. איך זה להיות הגב של עצמי, איך זה להרגיש יפה, אהובה ע"י עצמי. מה זה להיות בטוחה בעצמי, לסמוך על עצמי ולהרגיש שאני יכולה!
אני יכולה ומסוגלת להתעלות מעל כל מכשול, אני יכולה להיות מאושרת, שמחה, מלאה באהבה ובחמלה.
;){kind=link}