עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
חברים
The Cheshire CatניקידניאלDrorThelse
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

זריחה

11/01/2014 06:41
מיכל
כבר שעות אני יושבת כאן...
אני כבר מתחילה להראות כמו כיסא, אפילו החתולה שלי תפסה לה פינה על הברכיים שלי. חושבת שאני כיסא, הא?
לא מצליחה להרדם, ואפילו לא קרובה ללהיות עייפה.
שינת צהריים - טעות.
היום הופך ללילה, והלילה ליום...
אבל יש עוד משהו שמניא אותי מלישון כרגע (מלבד השעה שצריך להאכיל את החתולים).
אתה בטח כבר יודע.

~

משהו פתאום משך לי את העין לכיוון החלון - שקית של גלילי צמר.
החזרתי אותה למקומה בארון.
הלוואי שיכולתי לעשות סדר גם במחשבות וברגשות שלי.
מבחוץ הכל מסודר ומתוקתק, ומבפנים הכל מבעבע...
אני רק רוצה שתבוא אלי למרק כדי שתראה את הסיר, איך הוא גולש.
כן. ככה אני מרגישה.

אני לא טובה בהשתפכויות רגשיות כמוך, ויש לי צד גברי חזק כמו שאמרת.
הכי ילדה של אבא. 
אבל מבפנים אני רכה כמו חמאה, קצת חום ואני נמסה.
(אני לא מדברת על כל הפעמים שאתה מנסה לחמם לי את הידיים (זה לא יעבוד))

שוב הומור, שוב עקיצה.
והנה שוב אני הורסת עוד רגע רומנטי.
הלוואי שאני אצליח גם לשבור איזו חומה...


אתה מצליח לראות אותי דרך כל החומות האלה?
אתה רואה מי  א נ י ?
יושבת פה בחושך ומחכה שיעלה השחר (עכשיו בלי להתחכם).
זה באמת מה שאני עושה.
אני לא מצליחה לראות את האור מגיע אלי..
השעה היא שש, אתה אומר לי שיש זריחה, אבל אני לא מצליחה לראות אותה.
האם איבדתי אמון באנשים, או שאתה משקר?
החומות הן אטומות, ולכן מדובר פה בדו-כיווניות.
אתה לא רואה אותי, ואני לא רואה אותך.
אז כל מה שאני רואה עכשיו זה קיר של לבנים.
פעמים רבות אני שואלת את עצמי-
האם תצטרך ללכת במבוי סתום, וכמו שאתה נוהג לאמר - "ללא מוצא"
או שתשבור את כל החומות בפעם אחת?

כפי שכבר אמרתי מקודם, אני נאצלת להסתמך על חוש השמיעה שלי בלבד.
אז אני משתדלת להאמין למה שאני שומעת, אבל לא מצליחה לראות.



פתאום משום מקום, אני מרגישה אבנים נופלות.
מתעוררת.
מי הבן זונה שזרק עלי אבנים?
ההרגשה הזאת שזורקים עלי חפצים, מוכרת לי מפעם.
מפתיע שעם אותם החפצים שזרקו עלי, בניתי את החומה.

אבל הפעם, לא מדובר בזריקת אבנים,
זה היה נשמע יותר כמו פיצוץ.
היה הרבה אבק באויר...
וכשהאבק התפזר, ראיתי את הגבר הכי יפה בעולם.
מאמינה לך, אבל לא מאמינה למראה עיניי...
הוא הסתכל על השעון ואמר: "הגעתי קצת באיחור... השעה היא שבע, תראי, יש זריחה!" אני משיבה: "זה בסדר לאחר, גם אני התגליתי כ-לא דקדקנית."
קרן אור, מסנוורת..
שמש ממכרת שכזו, מחממת.

Dror
11/01/2014 09:49
הו, אלוהים
מיכל
11/01/2014 12:04
אלוהי הבוקר ואלוהי הצהריים (אותו האלוהים), איך הספקת?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: